Quotation_auto על שמואל א 12:3

אמר רבי אלעזר בג' מקומות הופיע רוח הקודש בבית דינו של שם דכתיב ויאמר צדקה ממני מנא ידע דלמא כי היכי דאמר דאזקיקא ליה לדידיה אזקיקא נמי לאחריני. יצאה בת קול ואמרה ממני יצאו כבושים. בבית דינו של שמואל ויאמר הנני ענו בי וגו' ויאמר עד וגו'. [בבית דינו של שלמה] ויען המלך ויאמר תנו לה את הילוד החי וגו' היא אמו מנא ידע דלמא ערומי מערמא יצאה בת קול ואמרה היא אמו. אמר רבא ממאי דלמא יהודה דמנה יומי וירחי ואיתרמי ליה דחזיא מחזקינן ודלא חזיא לא מחזקינן. ושמואל נמי כולהו ישראל יחיד מקרו דכתיב ישראל נושע בה'. בית דינו של שלמה סברא הוא הא מרחמא והא לא מרחמא אלא גמרא גמירי לה:

דבר אחר ויהי בארבעים שנה מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה, ממי למד מיעקב שלא הוכיח לבניו אלא סמוך למיתה שנאמר ויקרא יעקב אל בניו וגו' ראובן בכורי אתה, אמר לו מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי. ומפני ארבעה דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חברו רואהו ומתבייש ממנו, ושלא יהא בלבו עליו, ושלא יהו המוכיחים מתווכחין. שהתוכחה מביאה לידי שלום. וכן אתה מוצא באברהם שנאמר והוכיח אברהם את אבימלך ומהו אומר ויכרתו שניהם ברית. וכן הוא אומר ביצחק ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ומהו אומר וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום. וכן אתה מוצא ביהושע שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנאמר אם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו לכם היום את מי וגו' ויאמרו העם אל יהושע לא כי את ה' נעבוד. וכן אתה מוצא בשמואל שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה שנאמר הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו וגו', ויאמרו לא עשקתנו וגו' ויאמר אליהם עד ה' בכם וגו' ויאמרו עד. וכן אתה מוצא בדוד שלא הוכיח את שלמה אלא סמוך למיתה שנאמר ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר. דבר משה, שלא תאמר וכי נתנבא משה אלא (עשר) [אלו] דברות, מנין לכל הדברות שבתורה קלות וחמורות (הזדונות והשגגות) [וגזרות שוות] הכללות והפרטות הגופין והדקדוקין, תלמוד לומר ככל אשר צוה ה' אותו אליהם: